הכירו את מנהלי הסניפים של ארגון מאיר פנים למען הנזקקים

ארגון מאיר פנים הוקם בשנת 2000 במטרה לספק ביטחון תזונתי לאלפי נזקקים בישראל. לשם כך הקים הארגון רשת של בתי הסעדה בהם מתארחים אנשים נזקקים אשר זוכים לאכול ארוחה חמה ומזינה. בנוסף הארגון מנהל פרוייקטים נוספים למען הנזקקים כגון: הפעלת מועדוני נוער ממשפחות מצוקה, חלוקת כרטיסי מזון, אספקת מזון בחגים למשפחות נזקקות ועוד

בכתבה זו רצינו להכיר לכם את מנהלי הסניפים של מאיר פנים, אשר עושים עבודת קודש יום-יומית, ובזכותם ארץ ישראל שלנו נראית טוב יותר. אתם מוזמנים להיכנס לאתר של הארגון ולהתרשם מהתרומה הגדולה שלו לקהילה.

מר ניסים אלמקייס הצטרף לארגון בשנת 2002, והוא מספר לנו על סדר יומו העמוס

"אני מתחיל עם תפילה בבוקר אשר מתחילה אצלי בנץ החמה. משם יוצא למפעל "המשקם" המעסיק אנשים "מיוחדים" ואוסף כלים שנתתי להם ביום האתמול. משם אני נוסע לדימונה ומתחיל לאסוף מזון מירקנים, מאפיות ובעלי עסקים נוספים אשר הודיעו לי יום קודם שיש להם מה לתרום לנו. משם אני מגיע לסניף ועושה סיור במטבח כדי לראות שהכל תקין. לאחר מכן אני עושה סיור במועדון ניצולי השואה, יושב איתם על כוס קפה ושומע איך עבר להם הלילה ומה חסר להם כדי לנסות להשלים להם את החוסרים. זה השלב שאני מתפנה ולוקח אוכל למועדון עיוורים בעיר כדי לעזור גם להם, ולאחר מכן אני חוזר לסניף ולוקח חלק בהכנת האוכל להגשה לנזקקים ודואג שהמנות יהיו מוכנות בזמן וטעימות לחיך.

"פעם בשבוע אני גם נוסע במיוחד לערבה ו"לחוות בוקר" להביא ירקות מחקלאים, ויש לי גם נסיעות רבות למפעל "המשקם" בירוחם ולעיר הבה"דים, כדי לאסוף מזון שנשאר בקרית ההדרכה הענקית של צה"ל, כדי שכמה שפחות מזון ייזרק לפח. כי אני רואה, יום יום, כמה אנשים זקוקים לו".

האם יש לך קשר עם מחלקת הרווחה בדימונה?

"בוודאי. חלק משגרת יומי היא עבודה שוטפת מול העירייה ומחלקת הרווחה בה אני בודק האם טיפלו באנשים שהגשתי לטיפול, ויש לי עבודה קבועה מול מחלקת הגביה לטיפול בתשלומים של קשישים המתקשים לבצע אותם באמצעים הטכנולוגים של היום".

ספר לנו על סיפור מרגש שאתה זוכר במיוחד במסגרת עבודתך

"אישה בשם עופרה, אמא ל-5 ילדים שלא היה לה ולילדיה מה לאכול. הגעתי אליה הביתה ואני רואה את העוני בשיא כיעורו: מקרר ריק, קירות שחורים, אין רהיטים, אין בגדים. המראה היה קשה והחלטתי לעשות מעשה: שיפצנו את הבית בעזרת מתנדבים שהבאתי, קראתי לחבר, טכנאי גז, אשר חיבר להם בלון גז במטבח, סידרנו לה עבודה והיום היא במסלול הנכון - היא מביאה כסף הביתה ומפרנסת בכבוד את ילדיה".

גב' אילנית חפוטה הצטרפה לארגון בשנת 2005, והיא מספרת לנו על עבודת הקודש שלה

"אני מגיעה לסניף כל יום בשעה 7:00 בבוקר ומכניסה לחמניות שנתרמו לנו על ידי מאפיית אנג'ל היקרים. כשהמתנדבים מגיעים אנחנו יושבים ביחד על קפה, מדברים קצת על החיים ומתכננים את סדר העבודה בסניף. חלק מהמתנדבים מבשלים וחלק ממיינים את הבגדים לטובת חלוקה למשפחות שנשלחות על ידי הרווחה לקחת בגדים. בנוסף אני אחראית גם על אסירים שבאים אלינו לעשות עבודות שירות".

נשמח אם תרחיבי בנושא

"אני באופן אישי אחראית על שעות של"ץ - שעות לטובת הציבור של אסירים בגירים וקטינים במחוז, ועל רש"א - שעות לטובת הציבור של אסירים שעומדים לשחרור מוקדם. אני בונה איתם תוכנית טיפולית, תוך כדי שיחות אישיות וקבוצתיות שתורמות להם רבות. הם מזדהים איתי כי אני יודעת מאיפה הם באו ומה מצפה להם, העבר הלא פשוט שלי לימד אותי הרבה דברים שאני שמחה להעביר להם הלאה".

הבנו שאת מתנדבת בלשכת הרווחה, ספרי לנו על זה

"אני משתלדת לתרום רבות מזמני ואני יוצאת לוועדות של עמידר ולשכת הרווחה כמעט מידי יום. ממש לא מזמן קיבלתי תעודת הערכה מטעם עיריית אור עקיבא על תרומתי הרבה בעת משבר הקורונה, זה היה מאוד מרגש".

ספרי לנו על סיפור מרגש שאת זוכרת במיוחד במסגרת עבודתך

"היה ילד אחד שהגיע אלינו לטיפול במועדונית לאחר שהספיק לצבור כמה תיקים פליליים. לימים הצלחתי לגייס אותו ליחידה מובחרת בצבא, לחתן אותו, ולסדר לו עבודה מסודרת כעובד מדינה - מה שעוזר לו לפרנס את משפחתו בכבוד. כיום יש לו בת מדהימה ובשביל סגירת המעגל המושלמת הוא בעצמו מתנדב אצלנו היום".

מר בני אלגד הצטרף לארגון בשנת 2006 ומאז עובד בשורותיו בהתנדבות מלאה

"הפעילות האינטינסיבית שלי עם מאיר פנים החלה עת שמשתי כעו"ס מנהל שירותים קהילתיים בשנת 2006, בדיוק בזמן מלחמת לבנון השנייה. זה התחיל כ-8 שנים לפני יציאתי לגימלאות. סדר היום שלי מלווה תמיד בדאגה לסועדים ובמענה לצורך שהמזון יהיה משביע, בריא ואיכותי תוך הקפדה על בטיחות המזון. בנוסף אני עוסק באיתור מתנדבים והכשרתם, תוך הקפדה על הערכה ותשומת לב אישית לעשייתם. התפעול השוטף של המקום מבחינה ארגונית וטכנית, מצריך משאבי זמן, ממון, ועבודה משותפת עם גורמים רבים בקהילה, ותמיד מרגש לראות כמה אנשים נרתמים לעזרה".

ספר לנו על סיפור מרגש שאתה זוכר במיוחד במסגרת עבודתך

"המקרה המרגש ביותר אירע במלחמת לבנון השנייה, כאשר התייצבו מתנדבים רבים לסייע בחלוקת מזון לאנשים ששהו במקלטים. 3 מהמתנדבים הגיעו ממקומות שונים בארץ, מחוץ לצפת, רק כדי לעזור".

גב' יהודית אלימלך הצטרפה לארגון בשנת 2018, והיא מספרת לנו על חוויותיה

"אני מגיעה בכל בוקר לסניף והדבר הראשון שאני עושה זה להתיישב על כוס קפה עם המתנדבים, כי אני מאמינה שבוקר שמתחיל רגוע מוביל ליום אפקטיבי יותר בכל פרמטר, מאשר בוקר שמתחיל בלחץ. אני יושבת עם המתנדבים והם מספרים לי איך עבר עליהם יום העבודה של אתמול, הם מספרים לי על התגובות של הנזקקים, על החוויות המשפחתיות שלהם ועוד.

"לאחר מכן אני ניגשת למטבח, מעמידה סירים ומבשלת יחד עם המתנדבים. אנחנו דואגים לשדרג את המזון שקיבלנו כתרומה, ואנו עוזרים לו להפוך לטעים, ביתי ומזמין יותר. אני מדגישה לצוות תמיד, שהעבודה שלנו צריכה להיות מלווה בחום ואהבה עם חיוך וללא הרמת קול, כי הטעם של הרוגע עובר באוכל שמכינים. בסוף יום העבודה, אני דואגת לקחת מספר מנות ונוסעת לביתם של נזקקים אשר לא יכולים להגיע לאכול בסניף".

ספרי לנו על סיפור מרגש שאת זוכרת במסגרת עבודתך

"אשה פנתה אלי לפני תקופה, נכנסה לסניף ושאלה אם אפשר לקנות אוכל לטובת שכן שלה, אדם ערירי שאין לו אוכל ואין לו איך לבשל. אמרתי לה שקודם כל מגיע לה כל הכבוד שהיא שמה לב שיש לה שכן במצוקה. שאלתי אותה לשמו והודעתי לה שמבחינתי אנחנו נספק לו ארוחה חמה על חשבוננו מדי יום. מכיוון שהוא מבוגר מאוד ולא יכול היה להגיע לסניף, העמסנו לה המון אוכל בסניף כדי שתיתן לו ומאז אנו ממשיכים לספק לו מזון על בסיס קבוע. אני לא בטוחה שהאיש היה ממשיך לחיות אילולא היינו מספקים לו מזון".

מר נתן צישינסקי הצטרף לארגון לפני מספר חודשים לאחר שחיפש תקופה ארוכה עבודה עם סיפוק

"מאיר פנים היא מקום חברתי שנותן לאנשים אוכל טוב ואסתטי. אנו מקפידים על כל כללי המזון המחמירים, ומספקים לנזקקים את כל אבות המזון שכה חסרים להם. כל יומי הוא סביב העבודה, אשר דורשת הקשבה מחוץ למסגרת שעות העבודה הרגילות. ישנם מקרים אנשים שאין להם מה לאכול מתקשרים אלי גם ב-23:00 בלילה ורוצים לוודא שאהיה שם בשבילם למחרת ושהם יכולים לסמוך עלי.

"אני ישן בלילה וחולם מה אכין למחר, מה יעשה לסועדים טעם טוב בחיך וחיוך מרוח על הפנים. אני נהנה להגיש לנזקקים בעצמי את האוכל שאנו מכינים כדי לראות אותם מתרגשים. בתקופת הקורונה, אני הקפדתי לראות בעיניים את פני המקבל או המתנדב שלוקח את המנה לסועד כדי להרגיש את החיבור האישי".

ספר לנו על סיפור מרגש שאתה זוכר במיוחד במסגרת עבודתך

"היתה גברת שהגיעה באחד הבקרים וביקשה מאיתנו אוכל, היא סיפרה שמאתמול לא הכניסה לפה דבר. הושבנו אותה ליד הכיסא ופשוט "החיינו אותה": הרעפנו עליה מאכלים ומילים טובות, ועוד לפני שעברה אפילו חצי שעה, אני רואה אל מול עיני את האשה אוזרת כוחות ויוצאת לעולם עם דרייב אחר. אנחנו היינו שם רגע לפני שהיא החליטה להתייאש מהכל".