כמה פעמים החלקתם ימינה, ושום דבר לא קרה?

אנחנו חיים בעידן של שפע - בסופרמרקט, בקניון, ברחוב, במסעדות. התרגלנו למצוא תמיד את הכל מהכל, וכל מה שנותר לנו זה רק לבחור. זה לא דבר רע כמובן, שפע זה תמיד מבורך, אבל גם יותר מדי עלול ליצור בעיה. יש שיקראו לה "בעיה בריאה", או אם תרצו "צרות של עשירים", אבל צרות הן עדיין צרות ואם לא מתמודדים איתן הן לבסוף יגבו את המחיר שלהן.

קחו למשל את אפליקציות ההיכרויות ששוטפות את עולמנו בשנים האחרונות. טינדר, אוקיי קיופיד, באמבל וחברותיהן הפכו את עולם הדייטינג למשחק שבו כל ההיצע זמין לנו בלחיצת כפתור, ובהחלקה ימינה או שמאלה אנחנו חורצים גורלות, לכאן או לכאן. על בסיס תמונה וכמה מילים אנחנו נדרשים להכריע האם לדמות מבעד למסך יש הפוטנציאל הדרוש להיות בן / בת הזוג שלנו, והאם שווה בכלל לנסות ולהתאמץ או שמא עדיף לדלג הלאה להתלבטות הבאה.

רגע, אבל מה בין דייטינג לבין תרבות השפע? טוב ששאלתם.

זוכרים את הימים שהיינו יוצאים ל"בליינד דייט"? זה היה ממש לא מזמן האמת, ולמרות שהיום זה נראה כמו משהו שאף אחד לא יעז לחשוב עליו, המודל הזה היה מקובל לגמרי ואף פופולרי מאוד בסצנת הדייטינג. בכל זאת, חייבים להודות שיש משהו מרגש בלפגוש מישהו בהפתעה מוחלטת, בלי שיש לנו מושג קלוש על איך הוא נראה, למעט תחקיר שעשינו לאיזה מכר משותף אם בכלל היה כזה. כל שנותר לנו היה לשוחח בטלפון ולנסות לחבר קול לפנים, דבר שגרר אחריו כמובן לא מעט הפתעות בפגישות עצמן, לטובה וגם לרעה.

ה"דור השני" של הדייטינג כבר ניסה את מזלו באתרי היכרויות ארכאיים, שהיו די מסורבלים, מלאים בהמון מידע שקשה היה לסנן ממנו משהו רלוונטי ועם ממשק לא ידידותי בעליל. זה אמנם פתח בפנינו עולם רחב הרבה יותר, אבל אפשר לומר שהזמן התחלק, פחות או יותר, בין המסך לבין העולם האמיתי.

בשנים האחרונות העולם הפך להיות מידי ומהיר יותר. אנחנו מחפשים סיפוקים מידיים וריגושים חדשים כמעט מידי יום. מה שהיה אתמול הוא כבר היסטוריה ומה שיהיה מחר כדאי שיגיע מהר כי אין לנו סבלנות לחכות לו. וכך גם עולם ההיכרויות - מדייטים בחשיכה עם מישהי שקיבלנו עליה המלצה מאיזו חברה ללימודים, עברנו לאפליקציות שמרכזות את כל ההיצע הקיים ברדיוס שלנו לתוך מסך קטן, ואפילו מסדרת אותו כך שיהיה לנו נוח לבחור. וכך, אנחנו מוצאים עצמנו בנסיעה משעממת באוטובוס או בתור לפקיד הבנק מחליקים ימינה או שמאלה, מתחילים 4 צ'אטים במקביל ואחרי שהצלחנו להפוך אחד מהם לדייט של ממש, חוזרים לאפליקציה כמובן כי זה אחלה שיש דייט הערב, אבל מה יהיה מחר?

המשחק הזה הוא אולי חביב ומהנה, אבל הוא גורם לנו לשכוח את המטרה האמיתית שלשמה (רובנו לפחות) נמצאים בתוך האפליקציות והאתרים הללו - מציאת החצי השני. לא טוב היות האדם לבדו - את המשפט הזה כולנו מכירים ומדקלמים בעל פה. אבל מה אנחנו עושים בפועל כדי לא להישאר לבד? האם לא הפכנו את המשחק והמרדף לדבר המרכזי במקום להתרכז לרגע במה שיש מולנו ולנסות להבין לאן זה הולך?

כן, לפעמים מרוב שפע ואפשרויות אנחנו שוכחים שמה שאנחנו צריכים זה רק אחד. או אחת. התאמה אחת שתתחבר אלינו - מנטלית, רגשית ושכלית - ואיתה אפשר יהיה לרוץ קדימה, או לפחות לנסות. אבל אם כל הזמן אנחנו חושבים על הדייט הבא או על מה שאנחנו מפסידים, איך נוכל להגיע אליה?

אפשר להאשים את האפליקציות, אפשר להאשים את תרבות השפע, אפשר להטיל את האחריות על הדור הצעיר שמפוזר יותר מקודמו ולא שש להתיישב כל כך מהר. ואפשר גם לא לחפש אשמים אלא לחפש פתרונות. אם המטרה היא באמת זוגיות טובה ויציבה, קשר אמיתי לטווח ארוך שממלא ומספק אותנו בלי לפזול לצדדים - צריך לעבוד בשביל זה. כלומר, לא ממש לצאת בבוקר לעבודה ולחפש אחד כזה, אבל כן לשנות דפוס חשיבה ולנסות להתכנס במקום להתפזר.

וכמו תמיד, כאשר יש צורך יש גם מי שמספק אותו - אתר היכרויות חדש שעובד בדיוק על הקונספט הזה. מיקוד במקום כמות, כינוס במקום פיזור. חמישי בתשע, זה שם האתר, והוא מציע נוסחה חדשה להיכרויות: דייט אחד בשבוע, ביום חמישי בשעה תשע. רגע, אבל איך כבר דייט אם עוד לא דיברנו? זה בדיוק מה שהאלגוריתם של האתר יעשה בשבילכם. הרעיון נולד מתוך מציאות שבה לאחרונה לא ממש יכולנו להסתובב בחוץ, ובטח לא לפגוש אנשים חדשים ולא מוכרים, או אז עלה קרנן של שיחות הווידאו שהלכו ותפסו נפח מרכזי בחיינו. ואם אפשר לדבר בווידאו על עבודה אז למה לא דייט?

הקונספט פשוט למדי - נרשמים לאתר, משאירים כמה פרטים בסיסיים, בוחרים את ההעדפות שלנו מבן / בת הזוג... וזהו בעצם! אין צורך לבחור, אין צורך להחליק ואין התלבטות. האלגוריתם החכם של האתר יידע למצוא את ההתאמות הטובות ביותר בהתאם לנתונים שהוזנו, כלומר אלה בעלי הפוטנציאל הגדול ביותר להתאמה, ולחבר ביניהם לדייט אחד בשבוע בשיחת וידאו.

כך אין בעצם צורך לחפש בעצמנו, לנסות שוב ושוב, לנהל 6 צ'אטים במקביל עד שכבר שכחנו למי סיפרנו מה ולפגוע רק באחד מהם במקרה הטוב מאוד. במקום זאת, צריך פשוט לחכות ליום חמישי בערב (וחייבים להודות שגם בציפייה הזו יש חידוש מרענן - מתי חיכיתם כל כך הרבה זמן לדייט?), לשבת מול המסך, כמובן לבושים יפה ונראים במיטבכם כראוי לדייט, ולהביא את עצמכם לתוך הפגישה.

ואם לא הולך? אז לא הולך. יש להניח שכולנו עברנו כמה דייטים כושלים בחיינו (ולפחות הדייט הזה לא יעלה לנו כסף...), כך שלא מדובר באיזו התמודדות קשוחה מידי. מסיימים יפה את השיחה, חוזרים לענייננו ומחכים שבוע נוסף לדייט הבא. יום חמישי בתשע, אלא מה?