ביטויים של אסטרוגן בועט בנטפליקס

אחת המגמות המעניינות שבולטות בהתפתחות של תרבות המערב במאה ה 21, הוא השינוי הניכר שמתחולל בייצוגן של נשים במדיומים השונים בכלל ובטלוויזיה בפרט.

כמעט מאתיים שנים חלפו מאז החלה לפעול התנועה הפמיניסטית בעולם. כמעט חמישים שנים חלפו מאז מחאת הפמיניזם הרדיקלי של שנות השישים הצבעוניות. וכך, בלי ששמנו לב כמעט, לאט ובהדרגה, התחלפו להן גם המהויות של הדמויות הנשיות שאנחנו פוגשים בסדרות.

לא בטוחים על מה אנחנו מדברים? בואו נצלול ביחד אל תוך עולם התוכן הטלוויזיוני הפופולרי ביותר בעולם כיום: Netflix. בקרב סדרות המקור שהופקו על ידי נטפליקס, לא תמצאו בפרונט יותר מדי "עקרות בית נואשות". הגיבורות הן בדרך כלל נשים עצמאיות, דעתניות, אסרטיביות, חזקות ובעלות כישורי מנהיגות גבוהים.

דמות האישה הטלוויזיונית החזקה במאה הקודמת, הצטמצמה בדרך כלל למנעד צר מאד שהותווה בהתאם לסטריאוטיפים הרווחים בתקופה שהסדרה נכתבה בה. המנעד הצר הזה נע בדרך כלל בין ה "Bitch" ל Bootch"". בקטגוריית ה Bitch פגשנו בדרך כלל נשים קרות ומניפולטיביות כמו ואלרי מלון האייקונית (טיפני אמבר טייסן) מבוורלי הילס 90120. או לחילופין נשים רדודות ושטחיות כמו ג'קי (מילה קוניס) ממופע שנות השבעים. ה Bootch היא בדרך כלל דמות הלסבית הקשוחה שברוב המקרים הייתה חפה מעדינות ונשיות. כאמור, דמויות סטריאוטיפיות שטוחות ומיושנות, בדיעבד.

האישה החזקה על מסכי המאה ה21 היא הרבה יותר מורכבת. היא מגוונת, היא עשירה, היא מכילה ניגודים אנושיים כמו רוך לצד קשיחות, פגיעות לצד עוצמה, ביטחון אל מול חולשה וכי"ב. דמות האישה החזקה שאנחנו פוגשים אצל נטפליקס היא הרבה פחות שטוחה וחד מימדית.

הנה שלוש סדרות שבמרכזן נשים חזקות שלא תצליחו שלא להתאהב בהן, גם אם ממש תנסו.

ג'יין פונדה ולילי טומלין, שתי אגדות עוד בחייהן ושתיים מהכוכבות היותר עסוקות בסצנת הקולנוע האמריקאית (חרף העובדה ששתיהן כבר עברו את גיל שמונים!) הן פרנקי וגרייס. השתיים לא כל כך מחבבות אחת השנייה ולא בכדי. הן אוהבות דברים שונים, מאמינות בדברים שונים, פועלות על פי סט ערכים שונה, ובגדול, אין להן שומדבר במשותף. מה שמחבר ביניהן הוא משרד עורכי הדין שמנהלים בעליהן השותפים, סול (סם ווטרסטון) ורוברט (מרטין שין).

הסדרה פותחת בכך שרוברט וסול מזמנים את הנשים לארוחת ערב, שם הם מתוודים בפניהן כי הם למעשה הומואים ומנהלים רומן מזה עשרים שנים. נמאס להם לחיות בשקר והם רוצים להתחתן. הם עוברים לגור ביחד והנשים, שנותרות מחוסרות דיור, מוצאות עצמן שותפות לדירה בבית החוף ששייך למשרד. משם, מתפתחות שש עונות מופלאות שבהן תתוודעו לשתי נשים חזקות, בשלות, חכמות, רגישות, מופלאות ומצחיקות, שמחוברות בד בבד לילדה הפנימית שלהן כמו גם לאשת העסקים הממולחת. גרייס הרצינית היא ה"קרקע", פרנקי ההיפית היא ה"עננים", וביחד הם טוות עולם גדוש ומעניין שסוחף לבינג'ים כיפיים שישאירו אתכם עם חיוך.

פייפר צ'פמן (טיילור שילינג) היא בחורה אמריקאית שעונה לכל ההגדרות של "לבנה מיוחסת". בוגרת קולג' שבלעה ספרים כמו ממתקים לאורך חייה, באה מבית עם כסף, בזוגיות עם לארי המיוחס בפני עצמו (ג'ייסון ביגס, האיש שיהיה זכור לדורות כמי שהטריד מינית פאי תפוחים), בקיצור, "נסיכת אפר איסט סייד". אלא שלא הכל ורוד בגן עדן.

עברה המפוקפק של פייפר צף ומאיים למוסס את האידיליה כאשר אלכס (לורה פריפון, דונה ממופע שנות השבעים), האקסית של פייפר, מלשינה על כך שזו העבירה מזוודה מלאה בכספי מכירות הרואין תחת הנחייתה. פייפר נשפטת על כך ונכנסת ל 15 חודשי מאסר.

הסדרה עוקבת אחר הסתגלותה והתמודדותה של פייפר עם בית הכלא. אף על פי שהפורמט של הסדרה הוא דרמה קומית (ואכן היא שזורה ברגעים קומיים עסיסיים ומלאי חן ואירוניה), הדמות של פייפר עוברת תהליכי התפכחות, התבגרות ו"התעגלות" דרמטיים למדי.

הדמות של פייפר היא דוגמה מובהקת למודל האישה החזקה החדשה. היא נסיכה לבנה עדינה ומפוחדת אך בו בזמן "ערסית" לא קטנה שלא מפחדת להגיד בדיוק מה היא חושבת ויודעת לתת מכות כשצריך. היא נרקיסיסטית ומפונקת, אך מודעת לעצמה וחווה רגעי בושה וחרטה. היא אנוכית ומרוכזת בעצמה, אבל עם לב טוב וזיקה אמיתית להיטיב עם הזולת.

הקאסט הנהדר מורכב מעוד נשים חזקות שיוצרות ביחד ספקטרום מגוון שלחלוטין עולה על סך חלקיו. ראייה טובה לכך היא זכייתן לאורך 3 פעמים ברציפות בפרס "גילדת שחקני המסך" בקטגורית אנסמבל השחקנים הטוב ביותר בסדרה קומית.

נטשה ליון היא אחת השחקניות החביבות על צוות ההפקה של נטפליקס. היא מככבת ב 'כתום זה השחור החדש' שכבר הכרתם בפסקה הנ"ל, בתור אחת מדמויות המשנה המרכזיות, ניקי. על המשחק של ניקי, זכתה ליון בפרס אמי עבור קטגורית תפקיד משנה בסדרה קומית. זה עשוי אולי לנמק, בין היתר, מדוע בחרו החבר'ה ב Netflix לתת לה ליצור לעצמה סדרה שהיא גם מככבת בתור הדמות הראשית בה. היא לקחה חלק בהפקה, בכתיבה ובבימוי, והיא עושה עבודה מצוינת בתור הדמות הראשית, נדיה וולבוקוב. מתכנתת אמריקאית ממוצא רוסי שחוגגת את יום הולדתה ה 36 עם מיטב חבריה ובאופן החביב עליה: סקס, סמים ורוקנרול.

זהירות, ספוילר רציני! הפרק הראשון בסדרה נגמר באופן דרמטי, אולי הכי דרמטי שיכול להיות בעלילה: נדיה, הדמות הראשית, מתה. אבל אז בפרק השני היא שבה לחיים ואנחנו הצופים, מגלים ביחד איתה, שהיא נתקעה בלולאת זמן שבה היא מתה שוב ושוב בשלל דרכים שונות ויצירתיות, ושבה לחיים. בשמונת הפרקים של העונה היחידה של הסדרה (בינתיים) היא מנסה לפצח את התכלית של הלולאה הזאת ואיך בדיוק לצאת ממנה. בדרך תפגשו את הדמויות המרכזיות בחייה לצד דמויות חדשות שעתידות לשחק תפקיד משמעותי בפיצוח החידה. כזה למשל הוא צ'רלי, שתקוע בלולאת זמן משלו.

הדמות של נדיה מציגה לנו עוד זווית של האישה החזקה של דור ה Y. היא הרפתקנית, חסרת עכבות, כנה ואותנטית להחריד. היא מרוכזת בעצמה ולא מתנצלת על זה, היא עושה מה שהיא רוצה מבלי לדפוק חשבון לאף אחד. היא מורכבת וסבוכה, טובה ורעה, חלשה וחזקה, ובעיקר, מאד אנושית. גם כאן, בין פיגומי ה "bad ass girl", מתבהרים גוונים של רגישות, אמפתיה ורצון אמיתי להיות נאהבת ולקבל חיבוק: ממש כמו עקרת הבית הקלישאתית שחיה בכל אחת ואחת מן הנשים החזקות שידעה הטלוויזיה (והמציאות), ותיקות וחדשות כאחת.

הכתבה נכתבה על ידי צוות אתר המגדלור שמביא לכם את כל מה שחדש ומעניין בעולם הטלוויזיה והקולנוע