הררי מילים כבר נכתבו, שחור על גבי מסך, על שובם של התיירים הישראלים לסיני. זה התחיל בטפטופים לפני כשלוש שנים, המשיך בזרם גובר והולך של מי שסיני צרובה אצלם עמוק בזיכרון אבל נמנעו מלנסוע אליה מכל מיני סיבות, עד שהגיע בקיץ האחרון לפריצת כל הסכרים עם קהלים חדשים שמגיעים לסיני, תפוסה מלאה במלונות כבר באפריל וסטטיסטיקה (שכידוע לא משקרת) ומציגה נתונים של כמעט 500 אלף חציות במעבר הגבול טאבה בשנת 2019, רובן המכריע עם דרכונים כחול-לבן.
אי אפשר להאשים אותם כמובן - היתרונות של חופשה בסיני ברורים ממעמקי הים האדום ועד לפסגת ג'בל מוסא: החופים השקטים עם החול הצהבהב-לבנבן, האירוח הנפלא עם חיוך מאוזן לאוזן, המלונות המפנקים והאפשרות להיות באמת בעולם אחר רק כמה שעות נסיעה מהבית, רק עושים ביטוח נסיעות ויאללה לאוטו לחופשה מרנינה. עכשיו תארזו את כל היתרונות האלה (ועוד כמה שלא דיברנו עליהם) ושימו עליהם תג מחיר של פחות מחצי חופשה באילת והנה לכם מתכון מנצח שרק הולך ומשתבח משנה לשנה, ולפעמים גם כמה פעמים בשנה.
ועדיין, לחיבור של הישראלים והישראליות לסיני מגיע הסבר נוסף, מעמיק יותר אם תרצו. לא הכל זה מחיר, ובינינו - גם לאירופה אפשר לנסוע היום במחיר זול יותר מסופשבוע במלון באילת, ושקט ושלווה לתרגול יוגה אפשר למצוא גם באי יווני בודד. אז מה בכל זאת הופך את סיני ליעד החם ביותר על מפת התיירות שלנו? כנראה שכדי לענות על זה נצטרך לפתוח לרגע ספר היסטוריה, או לפחות ויקיפדיה.
ראשיתו של סיפור האהבה הזה ביוני 1967, אז מספחת ישראל את חצי האי סיני כחלק מהשלל של מלחמת ששת הימים, מפשילה שרוולים ומתחילה לפתח אותה במערכת כבישים ויישובים שמושכים אליהם אנשים שלפתע מגלים גן עדן במרחק פסיעה מהבית. 250 קילומטרים של חופים פראיים, נקיים לגמרי, אוצרות תת ימיים מהיפים בעולם ומזג אוויר שמאפשר להסתובב עם בגד ים ומשקפי שמש 10 חודשים בשנה. וכל זה שלנו.
הרומן הזה לא האריך ימים, כי ישראל פינתה את חצי האי אחרי 12 שנים בלבד אבל השאירה בו נדוניה בדמות פיתוח של חלק מהחופים וכביש ארוך שמחבר ביניהם. מעבר לתשתיות, הקסם המופלא עבד כנראה טוב מידי על הישראלים, והם נשארו כמהים לו גם שנים רבות אחר כך, והמשיכו לפקוד אותו שוב ושוב, גם כאשר התבקשו להחתים דרכון בדרך.
יחסינו לאן?
כל זה עבד בהרמוניה ובשקט יחסי עד שנת 2004, אז לצערנו שני פיגועים קשים גבו את חייהם של מספר ישראלים שנפשו במלון הילטון טאבה ובחוף בראס א-שטן - שני מקומות פופולריים מאוד בקרב הנופשים הישראלים, שהבינו את הרמז ונטשו את חופי סיני לשנים רבות. פיגועים נוספים שאירעו בשנים שאחרי בדהב ובשארם א-שייח הגבירו את תחושת חוסר הביטחון וגרמו לחופים להתרוקן כמעט כליל מאנשים למשך כמעט עשור שלם.
למרות שאזהרת המסע של משרד החוץ לא הוסרה, ממשלת מצרים הבינה שאם לא תתעשת היא תאבד נכס תיירותי מניב, אולי לעולם. על אף התיירות הדלה, ובלי הבטחה שזה ישנה משהו, היא החלה לפתח את האזור, להעניק סובסידיות נדיבות לבתי המלון ובעיקר לדאוג לשמירה על הביטחון האישי של המטיילים בסיני. המאמץ הזה ארך זמן רב (כיאה לסיני), אבל העבודה המאומצת עשתה את שלה והתיירות החלה להתאושש לקראת אמצע העשור שממש עכשיו הסתיים.
מה שבמצרים לא שיערו זה שההתאוששות הזו תהיה לא רק חזרה לנקודת ההתחלה, אלא תזנק הרבה יותר גבוה ממנה - מי שחזרו לסיני הם לא רק אוהביה הוותיקים שרצו כל כך לשמור לה אמונים ולבקר אותה שוב, אלא גם מטיילים שנשבו בקסם של הסיפורים והתמונות ורצו להגיע ולחזות בפלא מקרוב, משפחות שנמאס להן לשלם עשרות אלפי שקלים על חופשה שנתית באילת או בתל אביב, חבורות שחיפשו מקום מושלם למסיבות רווקים ואפילו זוגות שתרו אחר הלוקיישן המושלם לצילומי חתונה (וחלקם אפילו לחתונה עצמה!).
הכל מתחיל ברשת
אז איך זה קרה? ההסבר כנראה פשוט יותר ממה שנוטים לחשוב - גם בשנות ה-90 וה-2000, כאשר לא היה חשש לנסוע לסיני, המספרים לא היו כמו שהם היום משום שאז כדי לספר על החוויה שלך מסיני היה ממש צריך להיפגש, להראות איזה אלבום תמונות, לכתוב משהו או ללכת להרצאה באיזו סוכנות תיירות. כל השיטות האלה קיימות גם היום, אבל מהפכת התקשורת והמידע הפכה אותן לפחות רלוונטיות והזכירה לנו שבמאה ה-21 המהפכות מתחילות קודם כל ברשת ורק אחר כך בשטח, ולא ההפך.
המהפכה הזו הדגישה עוד יותר ערך אחר שמאפיין רבים מהמטיילים לסיני - הקהילתיות. קהל היעד של היורדים לסיני מורכב במקרים רבים מאנשים שמכירים בחשיבות השיתופיות והקהילתיות, או במילים אחרות - אם מישהו צריך עזרה, יימצא גם זה שיעזור לו, מדובר באנשים שבאמת אכפת להם ויעדיפו קשים רב פעמיים מאשר קש פלסטיק למשל. הערך הזה הוליד יוזמות נהדרת דוגמת אתר סיני וייבס שכבר למעלה משלוש שנים הוא שותף בכיר במהפכה - האתר מרכז מידע מקיף, מעודכן ורלוונטי בעברית (למעשה הוא הגדול והמקיף ביותר בעברית בנושא) כדי שכל מי שמחפש מידע על סיני ברשת ימצא אותו במקום אחד ויוכל להתאים לעצמו את החופשה המושלמת, גם אם מעולם לא ביקר בסיני. מעבר על עמודי התוכן של האתר מגלה הררי מידע שמסודר בקפידה ובצורה ידידותית מאוד למשתמש, ומתייחס לכל קפל קרקע בהרי ובחופי סיני ברצינות הראויה והמתבקשת.
מעבר למידע הנחוץ לתייר, תמצאו באתר סקירות מקיפות על מאות בתי מלון בסיני (בכל היעדים), המלצות על נהגי מוניות אמינים, אטרקציות, אפשרות להזמנת מקום און-ליין בשני קליקים, לרכישת ביטוח נסיעות ואפילו מידע על סדנאות שונות שמתקיימות בחצי האי, בשיתוף האתר ומפעיליו.
יותר ויותר מקומות אירוח (לא רק בתי מלון - גם החושות בחופים) עוברים למודל של הזמנות מראש כדי להבטיח גם לנו וגם להם עבודה מסודרת יותר ונסיעה בראש שקט, ובסיני וייבס ידעו למצמץ ראשונים ולהיות מוכנים למהפכה הזו - בשנים האחרונות סייע האתר לאלפי מטיילים להרכיב לעצמם את החופשה המושלמת, אחרי שנהנו ממידע מעודכן בעברית על מקומות האירוח בסיני ועל כל מה שהם צריכים לדעת, רגע לפני שמתניעים את האוטו.
את האתר מלווים (איך לא?) גם עמוד וקבוצת פייסבוק שבהם ניתן להתעדכן בצורה שוטפת על דברים שקורים בסיני, לגלות לפני כולם תוכן חדש שעולה לאתר ולקחת חלק פעיל בבניית קהילת המטיילים והמטיילות לסיני, קהילה שהולכת וגדלה גם מבחינה מספרית וגם מבחינת הכוח הצרכני והחברתי שלה.
אם את ההתאהבות של הישראלים בסיני בשנות ה-70 אפשר לשייך לראשוניות והחידוש שהיה בה, אין ספק שאת החזרה שלהם אליה, יותר מ-40 שנה אחרי, צריך לייחס לרשת ולחופש המידע. זה אותו חופש שמאפשר לנו לשתף את העולם במה קורה ממש עכשיו בחופי נואיבה, לגרות את החושים של מי שיושב בבית וצופה או קורא, עד כדי כך שייכנס מיד לאתר, יקרא על האפשרויות השונות, יתקשר לבקש חופש מהעבודה ויזמין בשני קליקים טיסה, מלון וביטוח נסיעות למחר בבוקר.
ואם גם המאמר הזה עשה לכם חשק לארגן לעצמכם חופשה בסיני - כנראה שהדברים שכתובים בו נכונים. אתם מוזמנים להיכנס לאתר סיני וייבס או לקבוצת הפייסבוק "סיני - טיפים והמלצות", למצוא את כל המידע שאתם צריכים תוך דקות ולהזמין לעצמכם מקום בסיני כבר לימים הקרובים.
• אתר סיני וייבס
• עמוד הפייסבוק של סיני וייבס
• קבוצת הפייסבוק סיני - טיפים והמלצות